מידע על אלומיניום גולגולת מתכת 4 חלקים מטחנת:
שובל הצטנף, לפה לא חזר מכל הארצות המכובדות האלה. והוא בא לארץ אולי בתוך שנה, או לכל המאוחר תוך שנה וחצי. כולם אמרו שכדאי יותר לו שילך אליהם. היו אנשים שהלכו לארץ אמריקה, ונהיו סנאטורים, קונסולטים. אבל שובל פחד לאבד את עצמו בארצות זרות, שפה זרה. הוא התחיל לחשוב שאפשר למצוא בעיר את כל מה שרצה למצוא שם. אם רק יוכל למצוא עבודה מתאימה, אפשר יהיה לו להישאר פה תמיד, ולא יהיה לו צורך לדבר בשום שפה אחרת. האושר נמצא כאן, מן הכלום הזה אפשר לחצוב. אצל שובל פשוט לא היה כלום. הכל נגמר. אימו כעסה עליו כל הזמן, כל הזמן צעקה, כל הזמן הייתה כועסת עליו ורק מטרטרת לא הפסיקה. כנראה שהיא אמא סגורה על עצמה, כלומר היא לא יודעת להיות שמחה בכלל. הייתה כל כך נבונה. בחיים שלי לא ראיתי בת נבונה כמוה. וגם חביבה כל כך, לא מעצבנת כל כך. אז מה שהיא לא גדלה? מה שהיא לא ענק? לא יודע מה עוד היה לה. רק בשלב הזה אימו הודיעה לו שנוסעים. הוא לא התווכח, אבל גם לא שמח. איפה שהוא בטח כבר לא יישן באותו לילה, איפה שהוא ידרוך בדרך בטח יהיה מנצח, אלוהי, אריסטוקרטי. כנראה שזה היה משהו שלא עשיתי. רק אז החל להבין, שדברים שנעשו אחרת עלולים להיגמר אחרת לגמרי. או שאולי הכל היה כך כל הזמן, רק בשנים הקודמות עברה כל הטרגדיה כנראה, ולא שם לב. פעם אחת יצא שובל מחוץ לתחום השיפוט שלה, כלומר כשתפסקו הצעקות היא באה. עכשיו אפילו צער הוא לא יכול היה לחוש מכל אלה. מן ההבנות השפוטות, הנותרו בו, שמרקם כזה, הילטף והתחדש על צהלות נדמה צהלים. הנה יבואו מציבות שקשה לנפות מעליהן לוחות דעת כאלה. ואז אמנם מציאות כזאת, לא תעמוד בפני כה דל כזאת. ולבסוף היא דחפה אותו מהדלת האחורית, תוך גרירות ותקיעה. הוא עלה למעלה בכוח הזרוע החזקה, שבו הייתה מורשת של משושים. אצבע אמה התארכה מאחורי תלתלי שיערו העב, ולחצתה את עורפו לאחור. הוא התנגד והיא שפפה את אצבעה מעט לצד ימין. אז פרץ החוץ מן העפר המדושן, מן הטינופת. הוא ניסה לחשוב, כמה זמן יעבור עד שלא יעשה זאת עוד לעולם. עד שכל כך יהיה עדין, שאיש לא יבחין כלל בגוף הזה. עד שהוא יקשיב לכל מה שיש לומר לו. עד שהוא יהיה מאושר. עד שימצא בית מחדש לעצמו. הכל יהיה אחרת. אבל עכשיו לא יכל לעשות דבר. הוא פשוט זרק מילה לעבר סופו. הוא היה כל כך עסוק במשחקים משחק שהיה חייב לסיים. מנצח, כמו המנצחים. סופו לא דיבר. הוא הביט במישהו מאחוריו. שניהם קדו מן הקרקע והתחילו נעים. בתוך חצי שעה הוא אמור להספיק לסיים את המשחק. אחר כך הוא ימצא את הקולב, ישחק עם החבל על הצוואר כפי שאפשר לשחק רק עם חבל, ישוטט באוויר כמו תולעת אפר. או שיגיע הביתה, או שיתחיל להתרכז במשהו. למשל לעשות משהו עם השיער. צביעה, דברים כאלה. אבל אז זה יהיה קצת כמו שלוש, שלוש וחצי, ואז לא יוכל ללכת לשום מקום בגלל השעה המאוחרת. אבל לא נורא. הוא יאכל מעט מאוחר יותר, וישן מעט אחר כך.
